פרשנות מצטטת על מלכים ב ה:ה

וילך איש מבית לוי. דרשו רבותינו שהלך אחר עצת בתו. ור' אברהם אמר כי בערים רבים היו יושבים ישראל וזאת האשה היתה ישבת בעיר אחרת. וכתב הרמב"ן ומה צורך שיזכיר הכתוב ההליכה ועל דעתי בעבור שלא חשש בגזירת פרעה ולקח לו אשה להוליד בנים אמר הכתוב כן כי כל המזדרז לעשות ענין חדש אומר כן כמו וילך ראובן וישכב וילך ויקח את גומר בת דבלתים. ולא הזכיר הכתוב לא שם האיש ולא שם האשה כי היה צריך לייחש אביהם וכל משפחתם ועתה קיצר הפסוק עד לידת מושיע ואז ייחסו וגם שאר השבטים בעבורו:

ובר מן דין ומן דין הלא מודעת זאת לכל יודעי ספר כי אין כל גבול ושיעור קצוב לדבר להקרא ספר. וכל ענין שלם לפי תכנו בין רב ובין מעט נקרא ספר. כי שטר מקנה השדה של ירמי׳ הנביא ע״ה קרא הכתוב ספר (ירמי' ל״ב, י״ב י״ד ט״ז). וגם אגרת איש לרעהו נקרא ספר (שמואל ב׳ י״א. מלכים ב׳ ה׳) ושאר מקומות. ופרשת סוטה קראה הכתוב ספר (במדבר ה׳ כ״ג) ועי׳ סוטה (י״ז ע״ב. י״ח ע״א). ושטר גירושין נקרא ספר כריתות (דברים כ״ד:א׳. ישעיהו נ׳:א׳. ירמיהו ג׳:ח׳). אף כי גם ע״פ המנהג אין בו יותר מן י״ב שיטין. ומעיקר הדין גם בתרתי או תלת שיטין סגי כמבואר בירושלמי (פרק בתרא דיבמות ה״ו). ובירושלמי דגיטין (פ״ג ה״ג) עיי״ש ובאו״ז (ח״א סי׳ תשל״ב). וגם פרשת ויהי בנסוע הארון שאין בה רק פ״ה אותיות קראוה ספר בפ״ע בתלמוד (שבת קט״ז ע״א) ובמדרש (בראשית רבה פס״ד) ובפ״ק דב״ב (י״ד ע״א) אמרו ר״א כתב ארבע מאה ספרי תורה. ומסקינן התם שלא כתב בהן רק תורה צוה לנו משה וגו׳ עיי״ש ובמש״כ בתוס׳ שם ובש״מ בשם הר״י אבן מגאש ז״ל. ומיהו לפמש״כ בש״מ שם בשם הראב״ד והרא״ש ז"ל וביד רמה להרמ״ה שם אין ראי׳ לזה משם עיי״ש. ועכ״פ כל זה הוא פשוט מאוד. ולא כתבתיו רק יען שכבר התלוננו עלי בזה קצת חכמים דורשי קדמוניות. ואדמה כי כמש״כ השכותי מעלי את תלונתם מה שיש בו די:

ללבון. מגזרת לבנה, ובנין הלבנים חזק מהאבנים, כי בנין העפר יזיקהו המים, ובנין האבנים יזיקהו האש, וכן כתוב "ותהי להם הלבנה לאבן, והחמר היה להם לחמר" (ברא' יא ג). ודע כי יש שמות לא יש תנו ממעלתם באתנח או בסוף פסוק בבעלי קמץ קטן כמו סֵפֶר (מ"ב ה ה) ובבעלי פתח קטן כמו צֶדֶק (דבר' א טז), והנה כן תבן, וטעמם לא נדע רק ככה נמצאו: